או.קי. דברו איתי!
טוב. אתה לא צריך לדאוג. אנחנו פה. אתה לא רואה את זה עוד. אבל זה כבר קרוב. אתה עובר כרגע סידרה של זעזועים רציניים. כל המערכת שלך בעצם קורסת. אתה הופך או חוזר להיות יצור שמימי. כדי שתוכל להתמודד עם התדרים האלו אתה חייב בעצם להיות "מפורק" כלומר ללא חומות או מטען כבד. התהליך כואב. אף אחד לא נהנה להתפרק. אבל אתה יכול בעצם גם לעזור לעצמך. אם אתה רוצה לקדם או להקל על עצמך בעצם ישנה דרך שיכולה להפוך את המצב להרבה יותר נעים. השיטה היא בעצם ללכת לכיוון שמוליכים אותך מראש כלומר אם אתה בעצם מקדים את המידע שמגיע אתה לא נמצא במצב שחייבים לאלץ אותך או לדחוף אותך. תנסה לקדם את עצמך או ללכת מראש לאן שמוליכים אותך.שאלות טובות או אפשרויות שיכולות להועיל לכך הם למשל ניסיון לחשוב או לדמיין את הכיוון כלומר אני לא מדמיין או שואל מה קורה עכשיו מה רוצים או לאן מכוונים אותי עכשיו. אלא יותר לאן אני איפה אני אהיה עוד רגע. לדמיין את המקום או את המצב שאליו אני מודרך. כאילו לא לשאול מה קורה או מהאני עושה פה מה זה כל הסיפור? מה הם החיים? מה המשמעות? לאן אפנה? אלא איך אני נראה במקום שאליו אני הולך איך נראה המקום הזה. מי אני במקום הזה. לא מי אני עכשיו ופה. אלא מי אני כשאני במקום שאליו אני הולך. מה אני עושה במקום שאליו אני הולך. איך נראה המקום שאליו אני הולך. אתה מסתכל על הפוטנציאל שלך מוגשם. אתה רואה את היכולת ואת העוצמה שלך כשהיא באה לידי ביטוי. בעצם אתה מעצים את עצמך אתה מכין את המקום לעוצמה שלך שמראש אתה מכיר אותה – להגיע לכאן. בעצם אתה הולך לפגוש את העוצמה שלך . וכרגע במסע או בטכס גילוי הלוט מעל לעוצמתך. אתה בעצם – מסיר את הלוט. מגלה – לעצמך את עצמתך ע"י גילוי – חשיפה של העוצמה. הסרת הלוט. הדבר שמסתיר. ובעצם אתה מסתכל מפה מהרגע הזה ומהמקום הנוכחי עם כל הקשיים שבו והרעשים והכאבים והרעות והלא טובות. לתוך הפוטנציאל הגולמי הטהור של עצמך ללא שום כחל וסרק. ללא שום עכבות או בושה ואתה מסיר את העטיפה את הגלימה שבעצם שמת כדי לכסות את האמת. ואתה מכין את עצמך ואת העולם שיצר כהכנה לגילוי. על-מנת לעשות את המעשה. להוריד את המסך ששמת על-מנת לאפשר בעצם לגדולה את המקום שלה. את האנשים המתאימים שיעמדו ויראו ויהיו נוכחים ובעצם עדים ושותפים לדרך ולמעשה. אנשים שעזרו לך לאורך הדרך שהרימו אותך כשנפלת. שלימדו אותך להשתמש בכלים. אנשים ששיתפת במהלך הזמן במסע. שהיו שותפים לדעה או לרעיון למחשבה או ליצירה . שהיו חלק מהצוות שאיתו בעצם בנית. שאיתו יצרת את היצירה את הפסל את המעבדה החזון שעכשיו אתה הולך לגלות. האנשים שתרמו לך או שאתה תרמת להם שהאינטראקציה איתם היא זו שאפשרה לך שנתנה לך את הזוויות את השיפוע הצבע האומץ הכוח לחצוב. לסתת. להמשיך כשהיה קשה או לעצור לפעמים. לקחת צעד אחורה. לחשוב להתבונן . אולי צריך להוסיף איזה קו איזו גבשושית. משהו אולי זקוק כאן לחידוד נוסף. האף. או הרגל. הכעסים ההתרגזויות. השתיקות. הלבד. הביחד. הצירופים והניתוקים. הגעגועים. האהבות. האכזבות. השמש. הירח הכוכבים. הריח של הבוקר לאחר לילה בלי שינה. הקרניים האחרונות של שמש סתווית. או ההבלחה של קרני הירח בלילות חורף קרים וגשומים. עצים שראית ולא. פרחים שהרחת ולא. השקט של הפלנטה. השתיקה העמוקה שלה הרועמת אפילו. המסתובבת. הסוחפת ומטלטלת אותנו ... עוד ועוד ועוד.. ואנחנו כמעט נופלים כמעט.. או עפים אפילו כמעט.. כמעט עפים.. למעלה לירח עם הצרצרים המשוגעים שלו. ועדת הכלבים הנוחרים את שנתם ביושר. עם החיבוקים הגדולים למפגש והגדולים עוד יותר לפרידה. עם התה עם הלימון שבו. עם הריח המתוק.. (ולא מלוח) של המים כמו כל יום כמו בכל מקום כמו כרגע כמו כלום. כמו כביכול אילו היה כזה – הזמן. שלא דואג שגולש שנוחת לו מעדנות – כאילו הוא היה כשבעצם מדובר על המוסיקה שכן ישנה.. שלא שומעים אותה. שהיא כמעט- כמעט חרישית אך מחרישה את האוזניים כשהיא מסתובבת סביבנו כמו רוח סופה וסוחפת הכול.
והצמצום וכן גם ההרחבה הגדולה. הכיווץ ההגדרות המדויקות שנוגעות נוגעות לעזאזל עד הלב השותת של החוויה. נוגעות כל-כך שאתה בורח עוצם את העיניים צועק- צורח ליתר דיוק- לא!לא! תפסיקו תעצרו לא כל-כך חזק לא כל-כך מדויק- לא- לא לגמרי ברור. שנחלום שנמציא שנדמיין שתהיה לנו ההפלגה שתהיה לנו היצירה שתכנס ברווחים המאוד מאד צרים שתצליח לחלץ אותנו מבעד- מבעד בזהירות- בזהירות מאד בבקשה במין חוסר כוונה כזה מעין חצי תפילה שנבקש וגם נסובב את הראש לצד שני ונשליך כך סתם בלי לשים לב כזה מבלי שנרגיש שיצא לנו כזה " בטעות" לא בכוונה כזה מין מקרי אך לגמרי מדויק ומופלא. ונכון.כי זה לא נכון. זה לא נכון כל המדויק ומוברר וסלקטיבי. זה לא!! ממש לא. זה לא נכון זה מוגבל. זה אנושי מידי. זה לא אלוהי. זה ניתן לעשייה ניתן לבדיקה לעבודה לחזרה עליו בצורה מדויקת. זה עם משוואה שמצורפת אליו . יש ערכים מדויקים ישנה מפה. זה כתוב שחור ולבן. טוב טוב טוב ולא רע. זה נמצא. כאן ואפשרי.אבל יש את השני את החסר גבולות שאורב לו שם מאחור. אותו נשגב נפלא וחסר גבולות אותו בלתי אפשרי. האור כוכב הזה. שאליו אנחנו שואפים הנסיקה הזו הלעוף ללא גבולות הלהיות הכל כל לגמרי הכול בלי סוף ותכלית וגבולות אך להיות גם לא כלום . וזו הנקודה או החור הקטנטן הדבר הזה המעבר הזה החלום הזה שתופס אותי שמקפל אותי ומושך ודוחף מכאן ומכאן למעלה למטה ולצדדים.. שמקדם אותי כל פעם מחדש למרות שום דבר והכול.. שגורם לי גם לחזור בי ולהתייצב עם הפנים נגד הכיוון . עם הפרצוף באדמה.כן שיהיה ויהיה- ויהיה ואני בעיקר שאהיה ואהיה- ואהיה כל הזמן. אך שתהיה גם חוסר ההוויה שתהיה ההפוגה שתהיה הברירה השהות הרווח הספק השאלה.. החור הקטן קטן- קטן שהוא החריץ הזה הפס הזה הדק המקום שבו נפרם קצת התפר שבו העולם נקרע טיפה קצת בקושי כמעט ולא מורגש ולא נראה.. אתה צריך ללכת וללכת- וללכת לא לוותר עוד ועוד- ועוד עד הסוף ועוד -ועוד.. אתה לא יכול למצוא את זה כך סתם.. לשבת.. רגל על רגל.. לחכות לקפה שלך. להצית את הסיגריה ולהגיד.. "נראה לי מאד הרעיון הזה שלך.. זה יפה . יש לך כישרון. אתה באמת מוכשר..תותח" זה לא זה לא שם.. זה ללכת זה ללכת עם הדברים שלך.. ועוד גם כשאתה כבר לבד.. גם כשאתה בעצם כבר לא הולך או גם לא יודע לאן ולמה ומי בכלל ביקש ממני. עד הסוף. וגם לפעמים לא. להישבר. לא להמשיך. זה מספיק לי ודי.ולא יכול. ונגמר. ואין בכלל רצון ולמה בכלל התחלתי עם כל זה ואיך זה יגמר.
כי זה שם ופה זה שם בריצה בחיפוש הזה ברצון בעקשנות באובססיה שיש משהו שזה נמצא שזה ימצא ושתהיה תשובה זה נכון ההתעקשות הדחף הזה המסע הוא נכון.. אך זה שם בשבירה בויתור בעזיבה בלהגיד די ונמאס. זה שם זה במקום של רציתי ורציתי ובסוף גם ויתרתי. עזבתי הנחתי. הכול.וזה שם בין השניים. בתפר בנקודה של החיבור של הניתוק בעצם. בנקודה שבה אני כבר לא ממשיך אבל עוד לא ממש מתחיל. בנקודה שכבר אין כבר כלום אבל עוד אין משהו. בתהום בנקודה של האל חזור שכבר אי אפשר לעצור. אבל כבר אין לאן ללכת נפתח הפתח האדמה כבר איננה אבל אנחנו ממשיכים ללכת. אבל בנקודה הזו שבה אתה כבר נפלת מהצוק כבר כלום לא מחזיק אותך אבל אתה עוד לא ממש רואה שאין כלום מתחתיך אתה עדיין ממשיך ללכת כמו בסרטים המצוירים. כי אתה עוד לא שמת לב. לא הבחנת שאין כלום מתחת. אבל כאן זה הצד השני. הצד שכל הזמן בעצם אתה בונה אותו. שאתה מכין את עצמך אלין . שאני הכנתי את עצמי אליו שאני בעצם כול הזמן מחפש או רוצה. להגיע אליו לפגוש אותו. את הנקודה החריץ הרווח הזה שבו כבר אין כלום. כבר אין אדמה. אין מציאות. המקום הזה שאתה יודע עליו הרווח הזה החריץ המעבר הזה שרק דרכו בעצם אני יכול להגיע לאן שאני רוצה. הפתח באוהל היציאה מהשמיכה שמכסה אותי היציאה אל האור. אל החיים בעצם. הבריחה או עזיבה של החושך של העולם כפי שהוא ויציאה אל העולם האמיתי. כי בסופו של דבר זה כל הסיפור הבריחה מהחלום מהסיוט הזה היציאה מה'אלקטרז' הזה של המציאות ההזויה השקרית הזו הבלתי הגיונית הלא נכונה וצודקת הלא אנושית במובן הרע של המילה. אל עבר החיים כפי שהם נשמעים חיים של שכשוך מעינות של שגשוג ופריחה של עוצמה נסתרת שמתגלית.
שהייתה כל הזמן רדומה כמו ניצן של פרח ועכשיו שאני יוצא קופץ מזנק בעצם לתוך התהום . אני בעצם קופץ החוצה מהעולם (הנעלם) לתוך החיים ומציאות – הנמצאת. מתוך הכלום אל היש. מתוך האין והנעלם אל היש והנמצא. בעצם זו קפיצה הפוכה. אנחנו חיים בתוך התהום. אנחנו נמצאים בין שני צוקים נישאים של טוב ורע אנחנו נמצאים בתוך המעבר הצר שכמעט ואי אפשר להיחלץ ממנו לחיים. ובעצם על-מנת להיחלץ אנחנו עושים קפיצה למעלה מתוך התהום. בעצם אנחנו יוצאים מתוך החשיכה למעלה אל האור. הקפיצה העלייה של מדרגה הויתור על ה"מעמקים" על ה"קשיים" על ה"תהומות" על ה"משמעות" ה"אמונה" ה"אני" ה"הגיון" ה"עולם הזה" ה"רצינות" ה"כובד ראש" ה"חשיבות העצמית" ה"גדולה" ה"פאר" וה"מהולל" של כולנו. על ה"ידע" על ה"כאבים" ה"מחלות" ה"קשיים" ה"כאבים".שלנו ושל אחרים. ואנחנו קופצים. בעצם בלי הרבה ביטחון שלא ניפול.בלי לדעת אם נגיע למשהו בסוף או לא . אבל כבר מתוך הבנה ותחושה ברורה שאם לא – אז ודאי שאין לנו סיכוי.
28.10.2010
יליד הארץ. נשוי. אבא. ספרן. מטפל ביורגונומי. משורר.
